מרכיב השינוי בתרפיית הגשטלט - התנסות חוויתית 

תורת הגשטלט (מגרמנית GESTALT פרושו: תבנית או שלם מאורגן) הינה אסכולה פסיכולוגית והשקפת חיים הרואה באדם וסביבתו שלמות אחת המורכבת מיסודות שונים ומכוחות קוטביים המתקיימים בינהם יחסי גומלין תוך שינוי. ההתנסויות המתוארות כאן*), מציגים הלכה למעשה את הכוחות והשינויים המתקיימים ב-נ., ק. ו-ס..

תאור המסגרת

בעלה של נ. ר. נפגע בכתף. מגבלותו פיזית זו גורם ל-נ. ר. לתמוך בו ולפנקו יותר מבימים שעברו ומאידך בעלה יותר תלוי ונסמך ב-נ.ר.. מצב זה גרם ל-נ.ר. להתרחק ולהתנתק מבעלה. לאור זאת מבקשת נ. ר. איזה מרכיב שיכול לשנות מצב לא נוח זה לנוח יותר. נ. ר. מבקשת לגלות אם לחלקים שכלפיהם היא מפגינה חוסר סובלנות יש תכונות גואלות.

הכוח התלותי, הנסמך והמתפנק, השולט באישיותה, צויין בעזרת א. ג. ,משתתפת בקבוצה. לשם הדיון כאן יוגדר כוח זה "המנוצח". ואילו הכוח התומך, המפנק והמעניק יוגדר באישיותה של נ. ר. "המנצח".

פרשנות

נ.ר. כבר בתחילת עבודתה מודעת באופן מלא למבוי הסתום (The impasse) בהצהרתה: "קשה לך... מה אני יכולה כדי לעזור?... אני לא רוצה לעשות אותך אומלל." ומאידך, "סך הכל נפגעת בכתף... אתה ילד קטן?... אין זמן לעצמי..." . פרלס אמר "שכאשר הפציינט מודע באופן מלא למבוי הסתום, המבוי הסתום יתמוטט".

נ.ר. בעזרת א. ג. משחקת מחדש את הסיטואציה המבטא את המבוי הסתום בשלוב תנוחות, תנועות )ג'סטות( ונגיעות המגבירות מאוד את המודעות. א. ג. מחזיקה בידה של נ.ר. והאחרונה מתקרבת ומתרחקת. נ.ר. ממשיכה לשחק את "המנוצח". היא נשענת בכוח על פלג גופה של נ.ר. . מצב זה מביא את נ.ר. לשחרר ולפרוץ אנרגיה חסומה היוצא מגרונו של "המנוצח": "אין לי כוח לזה... זה זמן לא מתאים... הוא מושך אותי למטה... הוא יפיל אותי... ואז אני יהיה חסרת כוחות...אתה צריך לעבוד... נמאס לי לעזור לך אתה מכביד עלי... אני צרכה לצאת עכשיו... תגיד תודה שזה רק כתף.. התלות מאיים עלי."

ולבסוף מתישבת א. ג. אל מול נ.ר. ובג'סטה שונה זו מקודמתן, ממשיכה נ.ר. בפרץ האנרגיה אך הפעם מגרונו של "המנצח": "אני רואה שאתה אומלל... קשה לך... מה אני יכולה כדי לעזור?... אני לא רוצה לעשות אותך אומלל...".

בתהליך הפיצוץ )מה שפרלס מגדיר (Explosive)(, נ.ר. נתנה למצב להשאר עם ההרגשה, שמה לב למה שקורה סביבה באותו רגע, ונתנה לעצמה להרגיש זאת באופן מלא, נתנה לדברים לקרות ולזרום ולא עצרה בעדה. כל חלק מהכוחות נחווה זה מול זה וכשותף כאשר המגע מתחזק ומתחדש. החלקים המנוגדים הפכו להיות אז לבעלי ברית בחיפוש משותף אחר חיים טובים יותר, במקום להיות יריבים ועוינים המחזיקים בקיטוב.

זאת ועוד, המנחה מבקש להמשיך להעמיק את רצף המודעות (The Awareness Continum), כדי להמשיך לספק חוויות נוספות, ולתת הן לעצמו והן ל-נ.ר. את התמונה הטובה ביותר של המקורות העכשוויים של נ.ר.. רצף המודעות עוזרת ל-נ.ר. להתחיל לפתח רגישות ומודעות להשפעה שיש להם אחד על השני, כיצד כל אחד מהם מגיב למה שנאמר ואיך יתייחס אחד אל השני כמקור ללמידה ולגדילה. כמו כן, מאפשרת התיחסות קוטבית של דאגה לצרכיה של נ.ר. מחד והדאגה לבעלה מאידך. המנחה שואל את נ.ר.: מה זה התלות עבורך? באמת זה ]התלות[ מונע ממך צמיחה מגביל את החופש? וממשיך ופותח צוער במודעותה: "את יכולה לקבוע את הפינוק והמרחק שאת רוצה... את קובעת מה הסיטואציה... לפנק כפי שאת רוצה....".
שאלת והכוונות המנחה, פיתחו אצל נ.ר. מודעות רצופה-בלתי-מופרעת. תהליך מודעות רצוף או הגברת המודעות מאפשר לנ.ר. לגלות מחדש איך היא מפריעה לתפקוד עצמה ולהצעידה לקראת ארגון מחדש. הפרעות אלה יכולות להחשב כהתנגדויות או כהוכחה להתנגדויות. ההתנגדות היא להכיר בדרכים שנ.ר. משתמשת כדי לארגן את התנהגותה.

וכדי שנ.ר. תענה על השאלה הנ"ל ותתיחס להכוונות המנחה, המכוונות אותה לרצף מודעותה, נ.ר. עוצרת מעט ומאיטה את הקצב מפנה את תשומת ליבה לעצמה כדי לזהות מה באמת קורה בתוכה פנימה ולבסוף להיות מסוגלת לדווח למנחה ולקבוצה על תהליך שקורה לה ושאולי באופן רגיל תהליך זה יהיה נותר ללא כל התיחסות מצידה.

נ.ר. עונה: "]בעלי[ מונע ממני חופש...עצמאות...אוויר...אין זמן לעצמי...איך אפשר לשנות משהו?! ...אני מרגישה התחייבות...הוא תלוי בי וזה מפריע לי הגבלת חופש מניעת צמיחה... ]המנחה: האם באמת זה מונע ממך צמיחה?[ לא, זה רק ההרגשה...".

שאלות המנחה, נובעות מתוך הנחתו של פרלס על האדם, המפתח "התנהגות אינטלגנטית יותר"; כלומר האדם מתנהג על בסיס של מכסימום אינפורמציה והמתיחס לא רק לגורמים הרלוונטים בתחום החיצוני, אלא גם לאינפורמציה רלונטית מתוך העולם הפנימי שלו.

האדם האינטליגנטי מסוגל להתמודד עם מצבים חדשים. הוא מנסה לקלוט בחושיו ובשכלו הרבה ככל האפשר ממרכיבי המצב. הוא חושב על הסיטואציה ולא על עצמו או על מה שעלול לקרות כתוצאה מזה. הוא מתמודד עם המצב באומץ, בדמיון, בתושיה ואם לא בבטחון מלא הרי לפחות הוא חדור אמונה ותקווה". (Gestalt Therapy Verbatim 81)

נ. ר. הכן מתמודדת עם המצב באומץ, בתושיה, באמונה ותקוה באומרה בסיום התהליך: "אני יודעת מעשית שאני לא מוגבלת בחופש כי אם אני רוצה אני יכולה להשיג לי את העצמאות שלי... אפשר לעשות חלוקה של זמן הפינוק ]בני ולבין בעלי[".

תאור המסגרת

בהשראת עבודתה של נ.ר. מציע המנחה רגע של פינוק למתנדב או מתנדבת בקבוצה. ק.ו. מציע את עצמו בחדוה. המנחה מבקשו לשכב על רצפת החדר כשפניו לתקרה. שמונה ממשתתפי הקבוצה )שני גברים ושש נשים( נוגעים בכל חלקי גופו. ק.ו. מקבל פינוק הוא אינו מחזיר. ק.ו. נשאר פסיבי.

חוויית הפינוק השאירה את רגשותיו של ק.ו. לדבריו במצב נייטרלי.

המנחה מבקש מק.ו. לחזור על חוויית הפינוק, אך הפעם בשינוי דק אך מתברר כמשמעותי. שמונה משתתפי הקבוצה הפעם נבחרו על טהרת המין הנשי.

הפעם חוויית הפינוק הותירה את ק.ו. עם משקע של רגשות.

המנחה ממשיך בשינוי, אך הפעם בוריאציה שונה. המנחה מבקש מק.ו. לגשת ולפנק את חברי הקבוצה.

הפעם חוויית הפינוק הותירה את ק.ו. ברגשות חום ואהבה שהם מעבר למגע מפנק בעלמא. זאת ועוד, ק.ו. מצא עצמו עומד מול אמו ומחבק אותה ואומר דברים ממעמקי ליבו תוך פרץ רגשות אותנטים.

פרשנות

ק.ו. אמר משהו בעל חשיבות אך הוא מהר מאוד החליק עליו שהוא לא קלט בכלל את השפעת החוויה. במקרה שלו, התבקש ק.ו. לומר מה עבר עליו בחוויית הפינוק הראשונה. ק.ו. אמר שהרכב המיני של הנוגעים בו הפריע לו אך מהר הוא החליק זאת תחת הטעון שהרגשתו פשוט הייתה נייטרלית.

ק.ו. התבקש על ידי המנחה לחזור שוב על חוויית הפינוק עד שהמשמעות של החוויה נעשית ברורה וגלויה.

ק.ו. מתבקש על ידי המנחה הפעם, להרחיב את חוויית הפינוק על המה והאיך של רגשותיו. כאילו אומר המנחה לק.ו. "מה הן התחושות שלך"? "איך אתה עוצר את עצמך מלומר או לעשות את שאתה רוצה להגיד או לעשות"? המנחה מבקש מק.ו. להעניק פינוק למשתתף או משתתפת על פי אמת תחושתו.

ק.ו. התבקש על ידי המנחה להשאר עם רגשות שהותיר הפינוק ברגעי מפתח כאשר ק.ו. מתנסה ברגש מכאיב או שהוא נקלע לסיטואציה קשה והוא רוצה לברוח ממנה.

ק.ו. פונה ל-א. צ. מחבק אותה ומזיל דמעות. ק.ו. מביא בדמיונו את אמו הנעדרת החיה ברוסיה לחדר כדי להתמודד עימה, כאילו היא יושבת במקומה של א. צ. באופן ישיר תוך כדי זה שהוא משחק את התפקיד של עצמו. זהו טכניקה "הכסא החם" שבדרך אגב באה לידי ביטוי חזק בסיטואציה זו. ל-ק.ו. היו רגשות אהבה כלפי אמו הרחוקה ממנו, שלא באו לידי ביטוי והם מוחזקים עדיין בתוכו. ואולם חוויית "הכסא החם" הגדילה את מודעותו העצמית של ק.ו. ועודדה אותו להביא את העניינים הבלתי גמורים שבחייו לפה ועכשיו. ההתנסות בהבאת אמו לחדר ואמירת "ממה אני אוהב אותך... את חסרה לי..." הינה חוויה עצומה ולעתים קרובות היא עוזרת לסגור גשטלטים לא גמורים אחרים הקיימים עדיין בחיי ק.ו..

כאשר הגשטלט נסגר, התנסה ק.ו. ברגיעה ושקט והתקיעות הייתה ממנו והלאה. הרגשה זו הייתה ניכרת היטב ובברור בפניו, בתנוחות גופו ועדינותם האותנטיים, ברעידות ידיו שנמוגו, בגלי חום וחיבה שהעניק לסובב ובנשימתו של ק.ו..

המנחה סייע לק.ו. לעשות אינטגראציה של שני החלקים המנוגדים שב-ק.ו. הנאבקים זה בזה בחוסר תועלת. הפיצול הקשה אצל ק.ו. היה בין ה"מנצח" הציני, הקר, האדיש וה"מנוצח" הרגיש, האמיתי והאוהב. קולו של ה"מנצח" מטריד והוא מענה את ה"מנצח" בביקורת בעוד שה"מנצח" מגיב בכוח נגדי. הוא משחק את האומלל והלא יודע ובכך הוא מתחמק מדרישותיו האינסופיות של ה"מנצח". שני הניגודים האלה חיים חיים של תסכול הדדי ונסיונות ממושכים לשלוט אחד בשני. מאבק כרוני זה מונע מהאישיות לחיות חיים מלאים, אינטגרטיביים והרמוניים.

משום כך, חשוב היה הערנות של המנחה להתהוות הניגודים ובכך סייע ל-ק.ו. להביא את השניים הללו לידי שיתוף פעולה ויצירת מרכז משותף. בניגוד למצב הקוטביות, נוכח המנחה לראות בעבודתו הבין אישית עם ס.מ. מהתאריך 24/11/97 שהראשון מתקשה ביחסיו עם הסביבה מפני שהוא תקוע בקוטב אחד של הרצף. כלומר, הוא מתנהג תמיד בבטחון גמור עד לכדי צניות ואולי אף דחייה. במקרה זה, עזר המטפל בעבודתו הבאה, להעשות ער לקיומן של אפשרויות התנהגות נוספות אותן הוא יתרגל ויפנים במהלך ההתנסות החוויתית.



תאור המסגרת

המנחה מבקש שמשהו בקבוצה יקיים קשר בין אישי עם אחד או אחת מחברי הקבוצה. ק.ו. מציע את עצמו ובוחר ב-ס.מ.. המנחה מקרב את ס.מ. ו-ק.ו. ומושיבם זה מול זה. הקשר הוא בעל אופי מילולי בלבד.

המנחה מבקש מהם לשנות את אופי הקשר. הוא מבקש מהם הפעם לקום לעמוד כל אחד בקצה המנוגד של מעגל המשתתפים ולרמוז להתקרב פיזית אחד לקראת השני. השניים מתקרבים אחד לשני כל אחד על פי הזמנתו של האחר ועל פי מגבלותיו.

המנחה, תוך כדי עבודתם, הרבה בשאלות להגברת המודעות הרצופה של שניהם.

פרשנות

המנחה ער למצב ההכרתי המתפתח באופן ספונטני בין ס.מ. ו-ק.ו. כאשר תשומת הלב של האורגניזם מתמקד בניהם בגבולות המגע, ושבו מתרחשת הפעולות ההדדיות והמורכבות. המנחה השתמש בשאלות בהתאם לתהליך שהוא צפה אצל ס.ו. ו-ק.ו.. המנחה היה רגיש למה שהם הראו על פני השטח כך שהמודעות הרחבה יותר של המנחה יכולה להעשות האמצעי שדרכו יכולים ס.מ. ו-ק.ו. להגדלת מודעותם.

המנחה שאל: איזה משפט אתה רוצה להגיד ל-ס.מ.? מה מפריע לך? מה אתה רוצה לומר כרגע? נוח לך יותר? שאני שומע אותך אני מה....? נוח לך? המבט הפולשני עבורך זה מה? מה גרם לך מבוכה? האם זה מוכר לך ממצבים אחרים מחוויות אחרות? רוצה לספר?
שאלות ההכוונה הנ"ל, מפתחות אצל ס.מ. ו-ק.ו. מודעות רצופה-בלתי-מופרעת. תהליך מודעות רצוף או הגברת המודעות מאפשר להם לגלות מחדש איך הוא מפריע לתפקוד של עצמם. הפרעות אלה יכולות להחשב כהתנגדויות או כהוכחה להתנגדויות. ההתנגדות היא להכיר בדרכים שהם משתמשים כדי לארגן את התנהגותם.

כאשר ס.מ. ו-ק.ו. חווים את עצמם בהווה ובאמצעות יכולת האבחנה וההתיחסות שלהם ל'איך' של כל הפרעה ולאיך הפרעות אלה משפיעות עליהם, יכול הם להגיע לאינטגראציה אמיתית של אישיותם. המנחה יכול לשים קץ למלכוד האינסופי שבו מוצאים ס.מ. ו-ק.ו. את עצמם. בחווית הקונטקט, נתן המנחה להם הזדמנות להיות הם עצמם, על ידי כך שהם מתחילים לחוות את עצמם וזה מאפשר להם להעריך הן את עצמם והן את אחרים באופן אמיתי. בשלב זה למדו הם ליצור קשר טוב עם העולם מפני שהם ידעו איפה נמצא העולם ואיפה נמצאים הם, מה הם רוצים ומה רוצים מהם האחרים. בשלב זה המודעות שלהם קבלה משמעות מהותית: להיות במגע, לדעת שהם חשים, מרגישים או חושבים. )השווה Gestalt Therapy Now p. 263(

בשל המרכזיות של מושג "המודעות", מפנה המנחה את תשומת ליבם של ס.מ. ו-ק.ו. לאופן שבו הם חוסמים או מפריעים לתקשורת שלהם. בין אם ההפרעה היא כלפי המערכת העצמית הפנימית שלהם ובין אם ההפרעה היא כלפי הסביבה.

רצף שאלות המנחה נובעות מתוך הנחתו של פרלס על האדם, המפתח "התנהגות אינטלגנטית יותר"; כלומר האדם מתנהג על בסיס של מכסימום אינפורמציה והמתיחס לא רק לגורמים הרלוונטים בתחום החיצוני, אלא גם לאינפורמציה רלוונטית מתוך העולם הפנימי שלו.

פרלס טען שכאשר הפציינט משיג מודעות למה שהוא עושה דאגתו לגבי ה"מדוע" בדרך כלל נעלמת. המנחה מצא ב-ס.מ. את האישיות הבלתי גמורה דווקא במה שכל כך גלוי לעין. ס.מ. מתקשה לישר מבט לעבר ק.ו. והמנחה מבקש מיד "אל תורידי את העניים... ישרי מבט אליו... שמי לב למה שאת עושה...".

רק הטיפול במה שחבר הקבוצה עושה ב"איך", המסת מה שהתקשה והתאבן, ההפרדה בין הפטפוט והמלל לבין הדאגה האמיתית, ובין המיושן לבין החדש, יכול המנחה לרכוש שוב את הזרימה של התהליך המוקד והרקע. בתהליך זה, שהוא תהליך הגדילה וההתבגרות, מתנסה ומפתח חבר הקבוצה את ה"עצמי" (self) שלו.

בתהליך הקונטקט חשה ס.מ. במבוי סתום, היא מאוימת על ידי ק.ו.. ומיד המנחה פנה לחברי הקבוצה בשאלה: "איך אתם מרגישים במצב זה?... לאן הייתם הולכים?"

המנחה פנה בזמן ובמקום המתאים לקבוצה כדי ללמד את חברי הקבוצה להעשות ערים ופתוחים לתהליך הפנומנולוגי בין ס.מ. ולבין ק.ו. וכן לסייע להם לזהות איך ובאיזה דרכים הם נמנעים או חוסמים מודעות ומגע טוב יותר עם הסביבה או אחד עם השני. קולות הקבוצה אומרים: "ס.מ. נגררת לתהליך... אין הקשבה בניהם....". ולבסוף המנחה מטיל על הקבוצה שעורי בית: לענות על השאלה "מתי ואיך אני נסוג ויוצר ציניות במגע בין אישי?" המנחה בדרך זו יצר תנאים שיאפשרו לחברים להתיחס אחד אל השני כמקור ללמידה ולגדילה.

זאת ועוד, המנחה מיקד את תשומת ליבו על ההפרעות שנוצרו בגבולות המגע של ס.מ.:"...ישרי מבט....שמי לב מה את עושה...תגשי למשהו... לא רוצה הסברים...". המנחה עשה זאת באמצעות ס.מ. ובקשה להיות ערה לסימנים הגופניים שלה. הקבוצה כולה למדה לצפות ולהגיב לשפת הגוף ומנעה עצמה לחלוטין ממתן פרושים או ניתוח התנהגותי.

ביסוד המגע קיים גם עקרון הגבולות שבין ס.מ. ו-ק.ו.. המנחה מלמד אותם לכבד, להכיר ולהעריך את הצרכים, את הפרטיות ואת הגבולות של כל אחד מהם מחד, והוא מלמדם כיצד ליצור מגע עם השני מבלי לכפות עצמם זה על זה מאידך. דברים אלה התייחסו בעיקר למקרה שבהם ס.מ. ו-ק.ו. הרגישו שהם זקוקים אחד לשני. הדיאלוג הבא בניהם, ממחיש עקרון הגבולות והמודעות:

ק.ו.: " אנו לא מדברים הרבה... אני רוצה להיות בקונטקט... אני נמשך אליך אבל את לא נותנת לי עידוד... את דוחה אותי...אני לא יודע איך להתקרב אליך...אני רוצה לשנות אבל אני לא יודע...לא רוצה קיר רוצה אותך...בקונטקט נורמלי ... ]מחייך[ אני רוצה להגיד לך שאני מודע למבוכה שלך... אבל זה לא נוח... חבל שזה לא כמו שאני חושב... זה לא בא ממני... יכול להיות שבצורה לא מודעת אני משדר מיניות אבל כלפיך זה לא במקום.... מרגיש יותר טוב... אני מרוצה שהכרתי אותך יותר... הרגשתי והבנתי אותך יותר".

ס.מ.: "אני מרגישה מעונינת ומצד שני כאילו אתה פולש לתחום שאני לא רוצה... מרגישה מידי סתום... הפולשנות... האיום...זה המרחק שאני בטוחה... יש לך בעיניים מבט מאיים... משהו מאוד פולשני... כאילו שאתה מתנפל עלי גופנית... יש לי תחושה שהמשיכה היא במובן הפיזי ולא כמו שאתה רוצה להכיר אותי, זה מה שמפריע לי... ]מצמידה את הכתפיים לתוכה...מסוגרת....שמה ידה על המותן ומתקרבת בצעדים מדודים ובחששנות... מסתכלת על הרצפה[ זהו יותר מידי...זה מה שאני קולטת...מביך אותי המצב הזה... אני רוצה להגיד לך שאני לא הולכת מסביב... ]צבע הפנים משתנה[ מוכר לי התחושה הזו בעיקר עם גברים על קונטקט מיני... מדובר במצבים שהלשון נבלעת ואין מה להגיד ואני חסומה... הבחירה היחידה שלי היא ציניות... להשתתק לא להגיב..]המנחה מבקש ממנה להתקרב למשהו בקבוצה[ לא יכולה".

ק.ו ו-מ.ס. ביטאו את הדואליות במצב של קונטקט. בדואליות הזו הם יכלו להבחין בדברים שונים בסביבה ובתוכו פנימה. היכולת להבחין יכולה להיות ברורה וחדה ואז הם יכלו לתפקד באופן נורמלי. יכולת האבחנה עלולה גם להיות מטושטשת ולא ברורה. במקרה זה תפקדו ס.מ. ו-ק.ו. ביעילות ובארגון לא ברוכים. כאשר יכולת האבחנה של האדם פועלת באופן גרוע, אין הפרט יכול להתנהג באופן מתאים וכתוצאה מכך אנו מתארים אותו כנאורוטי. כאשר היכולת להבחין פועלת כראוי, המרכיבים של קבלה ודחייה, של מגע ונסיגה פועלים דרך קבע.

אם המגע נמתח יתר על המידה, הוא נעשה בלתי-יעיל או מכאיב. אם הנסיגה נמתחת יתר-על המידה, זה מפריע לתהליך התקין של החיים. מגע ונסיגה, בדפוס ריתמי, הינם האמצעים שלנו לסיפוק הצרכים שלנו ושל המשך התהליך של החיים עצמם.

באמצעות "התחושות והמוטוריקה" שלנו, נוצר מגע. עם זאת, מגע הוא יותר מסך כל התפקודים האפשריים הנוטלים חלק בכך. לראות או לשמוע אינם ערובה למגע טוב. מה שחשוב למנחה היה לשים לב "לאיך" ס.מ. ו-ק.ו. רואים או שומעים. למעשה, קובע "האיך" אם המגע שנוצר הוא טוב או גרוע. יותר מזה, מגע מתפשט לתוך אינטראקציות עם אובייקטים דוממים ועם החיים; לראות פרח או שקיעה, להקשיב למפל מים או לשקט שבמערה זה מגע. מגע יכול להעשות גם עם זכרונות ודמויים כאשר הוא מתנסה וחווה אותם באופן חד ומלא.

מגע נוצר בתחום שבו נשמרת תחושת של הפרדה, כך שאיחוד אינו מאיים להציף את ס.מ.. התמיכה ליצירת מגע צריכה לבוא מהחלק הנמוך שבגוף. חלק זה מחזיק את האדם על הקרקע ומעניק לו את המרכז שלו, בעוד שהחלק העליון, הפנים, יוצר את הקשר, את המגע עם העולם החיצוני.

מגע נוצר על-ידי התרכזות ספונטנית על אובייקט שבו הדמות מאוד ברורה והרקע נעשה כהה. החושים דרוכים וערים לנעשה. "זהו התפקיד המאחד את הצורך לאחד ולהפריד. באמצעות המגע יש לכל אדם סיכוי לפגוש את העולם מחוץ לעצמו באופן יעיל ומספק". (Rhyne, Janie, Gestalt Art Experience Belmont, Calif.: Wadsworth Pub. Campany, Inc. 1973 104)

מגע מתהווה בהליכה מודעת לקראת חידושים שניתנים לטמיעה או לדחיה. זהו סם החיים לצמיחה, לשינוי עצמי ולהתנסות של האדם בעולם. מגע מתהווה בנקודה שבה האדם מתנסה ב-"אני" כנגד מה שאינו "אני". דרך מגע זה נחווים השניים בצורה ברורה. במגע קיים גם הסיכון של איבוד הזהות או ההפרדה.

פולסטר ציין שהאני מורכב ממערכת שלמה של תחומי מגע; מגע עם רעיונות, עם אנשים, עם ערכים, עם דימויים, עם זכרונות ועוד. תחומי מגע אלה מאפשרים לאדם להתקשר באופן מלא עם העולם שמחוץ לו והן עם העולם הפנימי. מגע זה כולל גם את התחושה של איזה סיכונים מוכן האדם ליטול על עצמו במגעו עם הסביבה, זאת משום שבהזדמנויות לגדילה אישית יכולות להופיע דרישות חדשות שיתכן והאדם לא ירצה או לא יהיה מוכן לעמוד בהן. אולם במקרה שלנו, ס.מ. לא היתה מוכנה לקחת על עצמה סיכונים שאולי היו מביכים ומאיימים עליה כפי שהיא אומרת לנו מפורשות בדיאלוג, ובכך המגע לא כלל מספיק קשת רחבה של אלמנטים העושים את המגע למגע.

משום כך, הבררנות לגבי יצירת מגע שנקבעת על ידי תחום "האני" של הפרט משפיעה למשל על סוג ומספר החברים שיהיו לפרט, על העבודה שהוא בוחר לעסוק בה, על האזור שהוא בוחר לגור בו, על הפנטזיות שלו, על אהבותיו ועל כל שאר ההתנסויות שבאופן פסיכולוגי הן חלק מן הקיום שלו. הדרך שבה חוסם האדם או מתיר למודעות להתהוות או מאפשר יצירת מגע היא הדרך שלו לתמוך בתחושה שלו לתמוך בתחושה שלו לגבי מידת הגבול שהוא רוצה ליצור בינו לבין עצמו ובינו לבין העולם החיצון.

יצירת מגע טוב מחייב שמירה ואיזון בתהליך של גאות ושפל ביחסיו של הפרט עם עצמו ועם הסביבה. קיים יחס עדין של אנרגיה בין זה שיוצר מגע לבין זה שבאים איתו במגע. לפיכך, ביצירת מגע, מושם הדגש על כוחו של הפרט ליצור את החיים שלו, כלומר, ליצור את היכולת להכיר בהתאמה שלו לסביבה הנתונה.

כדי ללמוד את האופן שבו מתנהג האדם בסביבתו צריך להבין ולדעת מה קורה בגבולות המגע שבין הפרט והסביבה שלו. ידיעה והבנה זו הינם חשובים ביותר מאחר והאירועים הפסיכולוגיים שקורים לאדם מתרחשים בגבולות המגע הזה.

לאורה פרלס טענה שבתחום המגע שבין האדם לבין סביבתו קיימת מידה רבה של חוסר מודעות ושל התמזגות. היא ציינה שאם מתקדם האדם בקצב שמעבר לגבול היכולת שלו כדי ליצור מגע, כפי שמבקש לעשות ק.ו. במקרה שלנו, הוא ירגיש בחוסר תמיכה )תמיכות מסוימות הינן חיוניות וצריך להשתמש בהן(, המחסור בתמיכה הכרחית מסתיים תמיד בחרדה.(The Gestalt Journal 25) לאורה טענה שבדרך כלל חרדה מתפרשת כחוסר בחמצן. לפי דעתה, זוהי סיבה משנית. הנקודה העיקרית היא בכך שתמיכה חיונית לה נזקק האדם באותו הרגע חסרה ואין הוא מחפש אחריה. הפרט יכול להיות חרד במידה רבה כאשר הוא רעב וגופו אינו מתפקד כראוי. לפיכך, הסיקה לאורה את המסקנה שמגע נמצא תמיד במרכז ויכול להעשות באופן מלא חלק מהתהליך המתמשך של יצירת הגשטלט רק כאשר התמיכה ההכרחית ניתנת בהתמדה ובשיטתיות.

המגע עם והנסיגה מ-, הקבלה והדחייה של הסביבה הינם התפקודים החשובים ביותר של כלל האנושיות. הם האספקטים החיוביים והשליליים של התהליכים הפסיכולוגיים באמצעותם אנחנו חיים. הם למעשה הפכים דיאלקטים, שני חלקים של אותו ענין. הם האמצעים שלנו להתיחס לאובייקטים שבסביבה.

ישנם תרפיסטים שמתיחסים לכפילות זו של האדם כאל שני כוחות מנוגדים שיוצרים קרע בנפשו של האדם. הגשטלטיסט, לעומתם, מתיחס לדואליות זו כאל שני אספקטים של אותה האישיות.

ס.מ. מצמידה את הכתפיים לתוכה, שמה ידיה על מותניה, מסתכלת על הרצפה ובצעדים מדודים וחוששים מתקרבת אל ק.ו.. ס.מ. באמצעות שפת גוף זו, מבקשת לסטות ממגע ישיר עם ק.ו.. זהו מה שפרלס הגדיר כשדן על מנגנוני הגנה ומניעה (Introjection) כדפלאציה (Deflection) "תכסיס לסטיה ממגע ישיר עם אדם אחר" (Gestalt Therapy Integreted p. 89). מנגנון זה מסייע ל-ס.מ. להמנע מאינטראקציה בלתי נעימה או מאיימת עם ק.ו.. ס.מ בשפת גופה מעמידה פנים ששום דבר לא קרה או שמצב מסוים כלל אינו קיים. כמו כן, בטא אף ק.ו. סטיה, בחיוך שהעלה על פניו כאשר הביט אל ס.מ., במקום להיות ספציפי, כאשר באותו רגע נמנע הוא מלגעת בנקודה העיקרית או לבטא רגשות חזקים. פעולות אלה דלדלו את הקונטקט שלהם והפכם לפעולה שהינה מחוץ למטרה, חלשה ופחות יעילה.

ואולם, למרות שבדרך כלל מגבילה הדפלציה את האני, היא שימושית ויעילה באותם מצבים שהם חמים מדי לטיפול ושמהם אנשים חייבים להתרחק. בכל אופן, על ידי השגת מודעות לדפלציה יכולים ס.מ ו-ק.ו. לגלות את התחומים הקשים שביחסיהם עם אחרים ולנוע מעבר להם.

המנחה ]פונה ל-ס.מ.[: "מוכר לך ]הפלישה, האיום, המרחק, התחושה המינית המאיימת, החסימה.... [ מסיטואציות אחרות, מחוויות אחרות? ]המנחה ממקד עצמו וחוזר על השאלה[ מוכר לך מסיטואציות אחרות התחושה הבולמת, אי הוודאות, חוסר הכוח לשאת האנרגיה שיש בקונטקט הזה..קטעים של אי וודאות?"

ס.מ: "יש.... מוכר לי מאוד... מרגישה שלא שולטת בחוטים ונוח לי הצניות... בעיקר עם גברים על קונטקט מיני" ]המנחה: "רוצה לספר"?[ מדובר במצבים שהלשון נבלעת ואין מה להגיד ואני חסומה... הבחירה היחידה היא הציניות... להשתתק ולא להגיב".

ס.מ. עושה ל-ק.ו. את מה שהיא מאשימה אותם שהם עושים לה )איום מיני מצד גברים(. זהו ה"פרויקציה (Progection), אחד מחמשת מנגנוני ההגנה העיקריים שבאמצעותם חוסמת ס.מ. את ערנותה )לפי פרלס, האחד הוא האינרוייקציה - הסחה (Introjection)(, השני הוא פרויקציה - השלכה (Progection), השלישי הוא התמזגות - (Confluence), הרביעי הוא רטרופלקציה - בלימה - (Retroflection) והחמישי הוא הדפלאציה - נטייה - (Deflection)(.

ס.מ. נוטה לעשות את הסביבה לאחראית למה שנוצר באני שלה. ס.מ. פתחה מנגנון שבאמצעותו "מייחס הפרט אספקטים מנוכרים של עצמו לאחרים והוא נעשה רגיש מדי או בקורתי מדי כלפי עניינים לא חשובים במיוחד". (Gestalt Therapy Now p. 112)

בתרפיית הגשטלט, בניגוד לפסיכואנליזה, הדגש מושם על הצורות הפחות פתלוגיות של הפרויקציה. כלומר, הפרט אינו מסלף את המציאות באופן רציני )פרנויה( אלא מראה את דאגת היתר שלו על ידי תפיסת תופעות מסוימות באופן סלקטיבי מתוך כלל התופעות הסובבות אותו. למשל, אשה קרה ומנותקת מאשימה אחרים בכך שמתנהגים באופן לא רגיש או חברי כלפיה.

פרלס טען שמנגנון ההשלכה בא לידי ביטוי בשימושים שעושה האדם שהם בהקשר עם העולם החיצון וגם כלפי עצמו. פרלס ציין שיש לפרוייקטור "נטיה להתנכר לדחפים של עצמו ולאותם חלקים שמהם עולים הדחפים. הפרט נותן להם קיום אובייקטיבי מחוץ לעצמו כך שהוא יכול לעשותם אחראים לצרות שלו מבלי שהוא יאלץ לעמוד בפני העובדה שהם חלק ממנו. הוא נוהג לומר 'זה קרה לי, לא יכולתי לשלוט בכך'. במקום להיות שותף פעיל בחיים שלו, נעשה הפרוייקטור פסיבי, הקורבן לנסיבות". (The Gestalt Therapy Approach p. 36) כאשר ס.מ. אומרת "זה קרה לי" או בלשונה: "מוכר לי ]מהם[" היא בדרך כלל מתכוונת לומר "אני". בפרויקציה, אם כך, ב.ס. מזיזה את הגבולות שבינה לבין ק.ו. קצת יותר מדי לטובתו. היא עושה זאת באופן שמאפשר לה להתנכר לאותם אספקטים באישיותה שמביישים אותה או לא מוצאים חן בעיניה.

האישיות המפנימה הפכה להיות שדה הקרב לרעיונות לא לה בעוד שהאישיות ההשלכתית עושה את העולם לשדה הקרב בו מתמודדים הקונפליקטים הפנימיים שלו.

על ידי ביטול הפרויקציה תפסיק ב.ס. לדמיין שהרגשות וההתנהגויות המנוכרות שלה נוצרו אצל האחרים והיא יכולה להתחיל לראות בבירור מה היא עושה וכיצד היא מתנהגת. על ידי זה היא יכולה לפתח את האפשרות לשינוי ההתנהגות שאין היא אוהבת בעצמה.